נתחיל מהתחלה…
דראג אם כן הינו כינוי סלנג ללבוש בעל משמעות סמלית כלשהי, לרוב הוא מתייחס ללבוש בגדים המזוהים עם אופי מגדרי השונה ממינו של המתלבש. כלומר גברים ילבשו בגדי נשים ולהפך, הופעות דראג היו קיימות כמעט בכל מדיה תרבותית.
סקירה קצרה על מה שהיה…
הופעות הדראג החלו עוד במאה ה-19, תקופה בה נשים לא הורשו להופיע על במה. בתיאטרון בעיקר במחזות של שייקספיר גברים גילמו תפקידי נשים.
באופרה – בעיקר בתקופת הבארוק, תפקידי סופראנו שנועדו לגברים, בוצעו על ידי נשים. במוסיקה – שנות השלושים הביאו אלינו דיווה חדשה –מרלין דיטריך, שחקנית וזמרת גרמניה, שבצעה הופעות קברט בברים אפלוליים, הופיעה על הבמה לבושה בחליפות גברים. תקופת הגלאם רוק, הובילה זמרים ולהקות שונות למתוח את הגבולות הויזואליים. פרדי מרקורי סולן להקת קווין , נראה לבוש בבגדי אישה עם השפם המפורסם בקליפ הנודע : I Want to break free"" , כלומר השינוי המגדרי בהופעות הדראג, הופיע במגוון מדיות ותחומים, לא היה צורך בהסתרה מלאה של אופי המתלבש, כוונת הדראג היא לשדר אווירה, הדגש הוא לא הסתרה מוחלטת של הפרופרמר, אלא הצגה תיאטרלית של קונספט. אל פרדי מרקורי הצטרפו עם השנים אמני מוסיקה נוספים , שהחליטו למתג את עצמם במראה ייחודי, כזה המותח גבולות כשהופעתם החיצונית מוקצנת ובעלת אופי מגדרי מעומעם: דיוויד בואי, בוי ג'ורג' ועוד אמנים השתמשו באיפור צבעוני שלא היה אופייני לגברים, במת המוסיקה הייתה הזדמנות נפלאה לתת לדמיון דרור ובעיקר להעיז.
קולנוע- דמויות דראג שונות הופיעו במהלך השנים על האקרנים. סרטו המפורסם של בילי ויילדר "חמים וטעים" בכיכובם של " מרלין מונרו, טוני קרטיס וג'ק למון, בשנת 1959, הוקרן לראשונה בארצות הברית.
העלילה מתרחשת לאחר מפל הבורסה ב – 1929, שני נגנים שהיו עדים בטעות לרצח, נמלטים מהעיר, מתחפשים לנשים ואף מצטרפים ללהקת נשים לסיבוב הופעות. הגברים לבושים בהתאמה לשנות השלושים, פאות עם תסרוקות קצרות, שמלות וכובעים, כמו כן האיפור אינו מוגזם, העיניים המודגשות עם גלוס בוהק, נאמנים לדמות האישה באותה התקופה.
"דיים עדנה" הינה דמות קומית שגולמה על ידי בארי המפריז, ואט אט הפכה לדמות, שכיכבה במועדני לילה, הנחתה שעשועונים ואף זכהתה לתכנית טלוויזיה בכיכובו. המראה הטיפוסי של"דיים עדנה" כלל" פאה סגלגלה ומשקפיים ייחודיות, שהפכו להיות סימן ההיכר.
בסרט "טוטסי" בתחילת שנות השמונים , נראה דסטין הופמן מחופש לאישה, כל זאת על מנת להופיע באופרת סבון עם תפקיד בו חפץ. הופמן מגלם דמות אישה עם פאה ומשקפיים המאופיינים לתחילת שנות השמונים, העיניים הודגשו בתיחום עדין, הליפגלוס גם כאן היווה את חתימת הדמות הנשית במלואה.
החבורה העליזה של מונטי פייטון השתעשעה גם היא עם בגדי נשים, כשהסצנה הידועה הינה – " סדר יום של חוטב עצים", דמותו של חוטב העצים מופיע עם נעלי עקב.
ב"מישהו מטפל בך? " ג'ון אינמן ז"ל גילם מוכר בגדים בכלבו בריטי יוקרתי. כשהיו שואלים: "האם אתה פנוי, מיסטר המפריז?" הוא נהג לצעוק בקול גבוה "I'm Free" ולגשת ללקוח בהליכה נשית מוגזמת. אף על פי שעבד במחלקת הלבשה לגברים, הוא לא היסס ללבוש בגדי נשים כדי להוכיח טענות שונות ומשונות. פינק פלמינגו – הינו סרט שערורייתי שהוקרן ב1972 על ידי הדראגיסט הידוע/ה – "דיווין".
הרפתקאותיה של פרסיליה מלכת המדבר , הינו סיפור הרפתקאות של שלושה גברים דרגיסטים בדרכם להופעות ברחבי אוסטרליה, הסרט זכה להצלחה רבה, בזכות התלבושות הססגוניות ואיפור הדראג המרשים. במשך השנים הפך ז'אנר הדראג לממוקד יותר, כאשר לבישת בגדים, מריחת איפור וחבישת פאה המייצגים את המין ההפוך ומתאגדים יחדיו, מייצגים את מה שאנו מכירים היום כתופעת הדראג. למרות שמרבית האוכלוסייה נוטה להכליל ולחשוב כי הדבר מצביע על נטיות מיניות, מדובר בעיקר בביטוי עצמי בדרך בידורית, אישית או בימתית.
סמל בולט ואבן דרך עיקרית של קהילת הדראג העולמית הוא ללא ספק פסטיבל המופעים הראוותני והנוצץ – וויגסטוק. אירוע הפאות המקורי נוסד בניו-יורק בשנת 1985 על ידי מספר אמני דראג גדולים. אמני דראג נוהגים להופיע בדמותן של זמרות ושחקניות ידועות כשהם מבצעים ליפסינג, כלומר שירה ללא קול , דרמה ותיאטרליות ונופך קומי מאפיינים את הדמות. האיפור מהווה סוג של פארודיה על איפור נשים. האיפור גדול מהחיים, מוקצן ונוצץ. אמני דראג מסתירים את הגבות בעזרת שעווה פיסולית , כך שנוצר מראה עפעף, גדול ורחב אותו הם מאפרים בכבדות. בלימודי ההמשך בבית הספר הגבוה לאיפור של ירין שחף תוכלו ללמוד את הדרך המדוייקת לבניית דמות זו. טכניקות העשויות לשמש אתכם גם בהפקות אופנה שונות ומגוונות. הקסם והיופי האיפור מלא דימיון לא מפסיקים לרגש!
