כל הדרך מטרינידד (אי קאריבי לחופיה של ונצואלה) ועד לפסגת העלם כסגן נשיא הקריאייטיב של חברת MAC העולמית, גורדון אספינט מדבר על איפור, ילדותו בקאריביים ומה שביניהם.
"נולדתי בטרינידד בשנת 1961 למשפחה 'קטנה ואינטימית', אני הצעיר בין 13 אחים ואחיות. עד גיל 13 התגוררנו בעיר קאסקאד, ואז המשפחה כולה עברה להתגורר בקנדה. בתור נער מתבגר שעבר לגור באונטאריו, אני זוכר שהרגשתי כאילו עברנו להתגורר על מאדים. זה היה כל כך רחוק מכל מה שהכרתי ולחלוטין לא מה שדמיינתי לעצמי לפני שעברנו. אני מגדיר את חמש השנים הראשונות שלי בקנדה כשטראומטיות למדי. אני חושב שהייתי ילד מעט משונה, מאוד ביישן וחסר ביטחון, ברמה כזו שאפילו המחשבה על ללכת לבית הספר גרמה לי לקבל צמרמורות ובחילה… אני חושב שאילו הבחירה היתה בידי, לא הייתי עובר לגור בקנדה בשלב זה של חיי אך בתור נער בן 13, כמובן שהבחירה לא היתה שלי. מצד שני, אני מניח שמהלך חיי גרם לי להפוך לאדם שאני היום כך שאם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן, כנראה שכן הייתי עושה את הכל שוב.
גדלתי בשכונה קנדית מסורתית, עם הרבה ילדים גבוהים ובלונדיניים. אני נמוך וכהה, מה שגרם לי לבלוט בשטח בצורה די קיצונית… כשאתה בן 14 להיות שונה לחלוטין מכל מהסביבה שלך זה לא בדיוק מה שאתה מייחל לו, אבל התמודדתי ועמדתי במשימה. אני זוכר את עצמי משחק באיפור ובצבע, ובסופי שבוע הייתי מעניק תספורות ותסרוקות בתמורה לחמישה דולר לכל מי שהיה חפץ בכך. כשהייתי בן 14 פגשתי כמה חברים שהיו חלק ממגמת התיאטרון בקולג' המקומי. נעניתי לבקשתם לאפר בהצגות התיאטרון שלהם, על אף שמעולם לא עסקתי באיפור תיאטרון קודם לכן. התמודדתי עם משימות של איפור הזקנה, יצירת קרחות ושלל משימות מעניינות שלא ידעתי אם אצליח לבצע או לא… ביליתי שעות בספריה, קורא ספרי איפור מכל הסוגים על מנת ללמוד כיצד לבצע את המשימות שלקחתי על עצמי, וכך הוכחתי לעצמי שאני ממש לא מעונין לעסוק באיפור תיאטרון. איפור תיאטרון מיועד ליצירת דמויות, לא להעצמת יופי, ובזמנו אני הייתי מאוד בענין של איפור יופי המחמיא לתוי הפנים.
מיד אחרי שסיימתי את הבחינה האחרונה שלי בתיכון, עברתי לעיר הגדולה (טורונטו). לא ידעתי מה בדיוק אני רוצה לעשות עם חיי, אבל ידעתי שאני מחפש קריירה בעיר הגדולה. הגעתי לבית ספר לאיפור שבו לימד אחד המאפרים שהערצתי. עוד לפני שסיימתי את לימודי בבית הספר לאיפור, התקשר לבית הספר צלם שחיפש עוזר מאפר לצילומי אופנה. נעניתי לבקשה בשמחה, דבר אחד הוליך לדבר אחר ודרך אותה עבודה ראשונה הכרת עוד צלמים, דוגמניות וסוכנים. הפכתי למאפר עצמאי, ועבדתי בעיקר בתחום האופנה. עבדתי כעצמאי למשך 12 שנים ונהניתי מאוד, אך המציאות בעולם האופנה היא כזו שיום אחד אתה הדבר הכי חם בשטח, ויום לאחר מכן שוכחים אותך כך שעל סף גיל 30 עברתי משבר אמצע חיים ושאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות בהמשך חיי.
ואז הגיעה MAC. בזמנו, מאק היתה חברה חדשה ומבטיחה בת בקושי 5 שנים. הם פנו אלי בבקשה להדריך את המאפרים שלהם וזה היה נשמע לי מענין מאוד. חששתי לוותר על הקריירה שלי בתור עצמאי אז ביקשתי לחתום איתם על חוזה זמני של 3 חודשים. החוזה של שלושת החודשים נמשך עד היום, 20 שנים מאוחר יותר. הבנתי שהאנשים במאק הם בדיוק כמוני, הם משפחה.
במסגרת עבודת ההדרכה במאק התחלתי להתענין בתחומים שונים והצלחתי לגרום להנהלה לתת צ'אנס לעולם האופנה (בזמנו מאק היתה מיועדת לאיפור יופי בלבד). התחלתי לעבוד מאחורי הקלעים של התצוגות הגדולות, עם מעצבים כגון אוסקר דה לה רנטה, קרולינה הררה, רוברטו קוואלי ובלנסיאגה. במסגרת שבוע האופנה האחרון מאק לקחו חלק ב-150 תצוגות בארבע ערים שונות.
מאק נתנו לי את הגיבוי למי שאני, ופרגנו לי ביטוי עצמי חופשי. הם בטחו בי והעריכו אותי בגלל מי שאני. בזכות העבודה בארגון כה גדול פגשתי כל כך הרבה אנשים שהם בדיוק כמוני, הבנתי שאני כלל לא מוזר. מצחיק איך הזמן עוזר לך להבין בדיוק מי אתה ולהכיר את עצמך באמת.
כיום, בגיל 50, אני יכול לומר שאני קם בבוקר עם חיוך על הפנים. יש לי משפחה נפלאה (גדולה מדי! אבל נפלאה), אני חי חיים טובים, לא חסר לי שום דבר ואני שבע רצון ממה שהשגתי. אני נזכר שכשהייתי ילד, הייתי מביט בדפי אינצקלופדיות וקורא על ערים מדהימות כמו פריס וטוקיו, אומר לעצמי שיהיה מדהים לבקר שם יום אחד. הזהרו במה שאתם מבקשים לעצמכם!"
